מירה בת 43, נישאה לפני שנתיים ויחד עם בן זוגה התחילו בנסיונות להרות.
בטיפול החמישי, מירה נכנסה להריון בבטא מצויינת עם דופק בשבוע שמונה.
בשבוע ה-10 הפסיקו בפתאומיות הבחילות והכאב בשדיים, מה שהדאיג אותה מאוד.
ואכן בבדיקה התגלה שאין לעובר דופק.

מירה עברה הפלה עם ציטוטק, הפלה שהיתה מאוד לא פשוטה פיזית ונפשית.
המחשבה על לחזור לטיפולי פוריות היתה בלתי אפשרית מבחינתה – ההזרקות, המעקבים, העמידה בתורים, הצפייה, האכזבה…

אחרי חצי שנה  לאחר שלא קיבלה ווסת, עשתה אולטרסאונד ובדיקות דם ונראה שהפעילות ההורמונלית נעצרה.
מירה הגיעה אלי מיואשת, חסרת אמונה ובאה בעיקר לקבל כוחות ולנסות לראות אם “אפשר להציל משהו”.
חשוב היה לי לציין בפני מירה שאין ברפואה הסינית קסמים,
שהסיכויים לא גבוהים ושגם אני חושבת כמו הרופא שלה שתרומת ביצית פה מאוד מתאימה (ברמה הפיזית והנפשית).
סיכמנו יחד שנעבוד שלושה חודשים על מנת לאזן את המערכת ולהרגיע. חודש לאחר מכן היא קיבלה ווסת….
מה שהחזיר את הרוח למפרשים והיא נפגשה שוב עם הרופא שלה, יחד הם החליטו על תרומת בייצית.
בזמן הזה אנחנו המשכנו לעבוד על תנועת דם תקינה לרחם, עיבוי רירית הרחם והמשכנו לעבוד על הפן הרגשי והשקט הנפשי.

כשמירה נכנסה להריון היו הרבה מאוד חרדות, אפילו יותר מפעם.
היא פחדה להתאכזב שוב ולחזור לנקודת ההתחלה.
אנחנו עוד יחד… בימים אלה היא מסיימת שבוע 23…
הפחדים עדיין איתה, אבל היא אופטימית יותר .
מבטיחה לעדכן אחרי הלידה…